הכרעת דין בתיק פ"ל 61-04-10

הנאשם, יהונתן דודיאן, מואשם כי ביום 26.3.09 בשעה 07:30 או בסמוך, בכביש מס' 44, נהג מונית מספר 69-651-25 ממזרח למערב, בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח.

בתאריך 1.1.09 בבימ"ש שלום לתעבורה בת"א, בתיק מספר 31509/08 נידון הנאשם בהעדרו לפסילה מלנהוג לתקופה של חודשיים בפועל.

גזר הדין הודע לנאשם ביום 22.2.09 ע"י שוטר שעצר אותו, בשם טזזו יצחק, עד תביעה מס' 1, ועוד באותו יום הפקיד הנאשם את רישיון הנהיגה שלו בבימ"ש לתעבורה בת"א.

למרות שלא חלפו חודשיים, הרי שבתאריך 26.3.09 בשעה 07:30 נהג הנאשם בכביש 44 ממזרח למערב.

הנאשם כפר באשמה.

טענת ההגנה של הנאשם היתה כי הוא מודה בנהיגה אבל הוא לא נהג בזמן פסילה, הוא לא ידע כי הוא נוהג בזמן פסילה, וכי למעשה הפסילה הסתיימה.

הסניגור המלומד בטיעוניו מודיע לביהמ"ש כי בתיק 31509/08 ביטל בית-המשפט המחוזי את פסק הדין והצדדים הגיעו להסדר לעניין העונש של תשלום קנס בסך 750 ש"ח.

אולם הדגש לדעתי הוא שפסק הדין בוטל רק ביום 24.8.10 ואילו הנאשם מואשם כי נהג בפסילה וללא רישיון נהיגה תקף ביום 26.3.09. כך שביום בו הנאשם ביצע עבירה, פסק הדין של בית-משפט לתעבורה בתיק 31509/08 היה שריר וקיים, ולכן הנאשם צריך היה לפעול לפיו והנהיגה עליו היתה אסורה.

התביעה הביאה לעדות את השוטר טזזו יצחק, עד תביעה מס' 1, אשר העיד כי הנאשם נעצר תחילה בגין עבירה של סטייה מנתיב, לאחר שהנאשם זוהה ונרשם לו דו"ח על סטייה מנתיב, בדק השוטר במסוף המשטרתי ומצא כי הנאשם נוהג בזמן שהוא פסול למשך 45 יום.

במסוף לא הופיע מספר התיק בו פסול הנאשם ולכן הועבר הנאשם לבוחנים, על מנת שייבדק הרישום במסוף ותיבדק השאלה האם אכן הוא באמת פסול.

הנאשם הועבר לבוחנים ואכן הבוחן גבע שמעון, עד תביעה מס' 2, העיד כי ביום 26.3.09 התייצב בפניו הנאשם דודיאן יהונתן, בחשד לעבירה של נהיגה בזמן פסילה. הוא גבה הודעה שנמסרה מרצונו הטוב והחופשי של הנאשם תחת אזהרה, והנאשם חתם על ההודעה.

מר גבע שמעון העיד כי במסוף המשטרתי היה רשום שהנאשם נידון בבימ"ש לתעבורה בת"א בתיק 31509/08 לפסילה של חודשיים, חודש שהיה לו ועוד חודש על תנאי שהופעל (ר' עמוד 6 לפרוט' שורות 22-24).

השוטר העיד כי הנאשם הפקיד את רישיון הנהיגה ביום 22.2.09, יום בו נודע לו על הפסילה, ואכן לביהמ"ש הוגש אישור הפקדה של רישיון נהיגה של רישיון נהיגה מאותו יום ועל אישור ההפקדה כתוב "לתקופה של שני חודשים".

אינני מסכימה עם טענת הסניגור המלומד כי הנאשם לא ידע עד ליום 22.2.09 על פסק הדין של בית-המשפט קמא לתעבורה בתיק 31509/08, שכן הנאשם זומן כדין, גם לא נידון לברירת קנס  של 250 ש"ח, כך שאין לו להלין אלא על עצמו ועל כך שהוא לא התייצב בבית משפט ולא זוכר שהיה לו תיק. כמו כן אינני יודעת מדוע הסניגור קובע כי ההליך בתיק פלילי 31509/08 בטל מעיקרו. קביעה זו לא התקבלה ע"י בית-משפט, גם לא בית-משפט מחוזי, וגם לא הוגשה בקשה לביהמ"ש לבטל את כתב האישום אלא לשנות את הענישה לאור הצגת מסמכים מסוימים.

לבימ"ש זה אין סמכות לקבוע כי פסק הדין בתיק פלילי 31509/08 ניתן בחוסר סמכות, שכן בית-משפט זה אינו מהווה ערכאת ערעור על בית-משפט לתעבורה בת"א, ואם אכן ניתן בחוסר סמכות, מדוע הגיעו הצדדים להסדר בביהמ"ש המחוזי והנאשם נידון לקנס.

בית-משפט יכול להטיל פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה גם בתיקים בהם העבירה היא עבירה של ברירת משפט, במיוחד כאשר הנאשם מקבל זימון לביהמ"ש, וזאת משיקולי ענישה של בית-המשפט כשנותן את גזר הדין, ולכן טועה הסניגור המלומד בקביעתו בסעיף 35 לסיכומיו, שהעבירה אינה ברת פסילה, מושג שאינו מקובל בבימ"ש לתעבורה, שכן בית-המשפט שוקל גם הרשעות קודמות, נסיבות ביצוע העבירה וכו'.

אם אכן יש לראות בהליך בתיק פלילי 31509/08 בטל מעיקרו, או הליך שתוצאתו זיכוי הנאשם, מדוע זה לא נטען בביהמ"ש המחוזי ב- עפ"ת 15933-08-10.

כמו כן אומר הסניגור המלומד בסעיף 7 לסיכומיו כי הנאשם טעה לגבי תקופת הפסילה שנגזרה עליו. נאשם לא יכול להבנות מטענה של טעות, כמו במקרה שלפניי בו הדברים נכתבו חד משמעית, ולכן הוא נושא באחריות פלילית.

הנאשם בן 54, נולד בארץ, מבין עברית, נהג מונית, ואם טען שלא ידע כי נפסל לחודשיים מיום 29.2.09, אין לו להלין אלא על עצמו. מאחר והנאשם קורא עברית, אדם בוגר, ולא יתכן שאם באישור על הפקדת רישיון נהיגה מיום 22.2.09 כתוב "לתקופה של שני חודשים", בית-המשפט יקבל את הטענה שהנאשם לא ידע את תקופת הפסילה.